Debriefing.org
Google
Administration
Accueil
Tous les articles
Imprimer
Envoyer
S’inscrire
Nous contacter

Informations, documents, analysesDebriefing.org
Israël (Société - mentalités)
Israël (diabolisation d')

Le mensonge de l'apartheid, Ben Dror Yemini [Réaction à l'article de G. Lévy dans 'Haaretz']
28/10/2012

 

[Depuis, Gideon Lévy a publié une palinodie alambiquée et suintante de mauvaise foi, sous le titre: Nous nous sommes trompés, mais... (Menahem Macina).]


Traduction française de l'original en hébreu, sur le site de Maariv, 22 octobre 2012, par Menahem Macina

 

 

Le journal Haaretz a remis ça. Il a délaissé la lutte pour un Etat correct, au profit du mauvais combat consistant à faire d'Israël un monstre. Cette fois, le journal a battu un nouveau record en publiant une manchette qui fait de la majorité des citoyens israéliens des partisans de l'apartheid. Cette calomnie est maintenant diffusée dans la presse mondiale.

 

La manchette du journal Haaretz de cette semaine titre que « la majorité des Israéliens sont partisans d'un régime d'apartheid ». Si la chose est avérée, il s'agit d'un développement inquiétant. Mais l'information suivante rend clair qu'il s'agit d'un des mensonges les plus éhontés qui aient été publiés à l'encontre de l'Etat d'Israël ces dernières années. Et Gideon Lévy est le seul et l'unique à avoir été envoyé dans le monde entier qui assure la campagne d'information en faveur de ce sondage (il faut savoir qu'il est davantage lu en anglais qu'en hébreu). Le résultat est qu'Israël ne marche pas sur les traces de l'Afrique du Sud : elle est déjà l'Afrique du Sud. Ce mensonge fait des vagues dans le monde. Il s'étend comme un feu de broussaille. Et cela brûle. Le but a été atteint. Il n'est pas aisé de venir à bout de ce mensonge, qui a déjà bénéficié d'une diffusion mondiale. Mais il semble que la tâche soit inévitable. Aussi allons-nous consacrer notre droit d'expression aux faits rien qu'aux faits.

Premièrement, Gideon Lévy signe l'information principale qui donne les résultats de l'enquête. Le même Gideon Lévy signe également le commentaire qui l'accompagne. Il semble tellement enthousiaste qu'il ne se rend même pas compte qu'il s'enferre dans les mensonges. Selon le sondage, 69% des Israéliens s'opposent au droit de vote des Palestiniens, en cas d'annexion des Territoires. De quoi faire peur. Sauf que la majorité des Israéliens n'est pas favorable à l'annexion des Territoires, semble-t-il, justement pour se garder d'un Etat binational ou d'un Etat d'apartheid. Mais Haaretz a opéré une manipulation stupéfiante et a fabriqué un titre selon lequel « la majeure partie des Israéliens sont partisans de l'apartheid ». C'est à peu près comme si un sondage révélait qu'une majorité de femmes s'opposent au viol, mais qu'elles recourront à la violence au cas où – ce qu'à Dieu ne plaise ! – il s'en produit un. Le titre du sondage serait alors : « La majorité des femmes sont favorables à la violence » !

Deuxièmement, selon le sondage, 56% des Israéliens ne s'opposent pas à avoir un voisin arabe. Et voici comment Gideon Lévy glisse du reportage à la provocation explicite. Il écrit que « la majorité ne veulent pas avoir de voisins arabes ». Il s'avère que Gideon ne réussit même pas à lire Lévy. Continuons. Selon le sondage, 33% des Israéliens approuvent le déni du droit de vote aux Arabes d'Israël. C'est en soi un élément grave. Mais quand on en vient à l'« interprétation », Lévy écrit  que « la majorité [des Israéliens] ne veulent pas de candidats arabes à la Knesset ». A nouveau, le commentateur n'a pas lu le journaliste, bien qu'il s'agisse du même homme. Il serait intéressant de vérifier si cet homme réussit à écrire une seule phrase qui ne contienne que du vrai. Où est l'éditeur, bon sang ? Se peut-il que personne [à la Rédaction] ne fasse attention à ce qu'écrit cet homme ? N'y a-t-il pas là-bas un seul responsable d'édition capable de lire les résultats du sondage ? Il serait intéressant de réfléchir à ce que cela révèle du reste des publications à caractère provocateur de cet auteur. Mais c'est que les mensonges ont pour but d'accorder à Lévy la justification de la conclusion politique qu'il a rédigée : Il n'y a pas de possibilité d'Etat juif et démocratique. J'ai déjà écrit, dans le passé, que Gideon Lévy est un « baron de l'industrie du mensonge » [2]. Il s'obstine à produire toujours plus d'arguments.

Troisièmement, de nombreux sondages effectués dans des Etats Occidentaux, révèlent que les adultes de race blanche ne s'enthousiasment pas à l'idée d'avoir des voisins étrangers. 42% des Français, par exemple, perçoivent la présence musulmane comme « menaçante », 68% d'entre eux pensent que les musulmans ne s'intègrent pas, et 61% imputent cet échec aux musulmans eux-mêmes. On obtient des résultats semblables dans tous les pays où ont lieu des sondages de cette nature. On ne saurait en déduire que tous les Européens sont racistes. Cela dénote des craintes, qui ne sont pas toujours justifiées. La différence entre Israël et les autres pays occidentaux est qu'Israël est en proie à une confrontation. Les Israéliens font face à des vagues d'incitation musulmane. Et malgré cela, les Israéliens ne s'opposent pas à un voisinage arabe et soutiennent les droits politiques des Arabes, même d'après le sondage biaisé. C'est tout à l'honneur d'Israël.

Quatrièmement, d'après le sondage, 47% des Israéliens sont partisans d'un transfert. Intéressant. Jusqu'à présent, un seul parti en Israël a approuvé le transfert, à condition qu'il soit l'objet d'un consensus. Ce parti n'a obtenu que trois sièges. La main du journaliste n'a-t-elle pas tremblé ? Ignore-t-il les faits ? A ce jour, il n'y a pas en Israël un seul parti qui soit favorable à un apartheid. Dans l'un des partis de droite qui a obtenu trois sièges  au Parlement, un seul homme dont la doctrine est proche de celle du Rav Kahana a réussi à se faire élire. Il est peut-être le seul dont on peut dire qu'il se trouve à la limite de l'adhésion à l'apartheid. Un seul sur 120 députés. Selon Haaretz, un parti de transfert-apartheid aurait obtenu la majorité. Cela ne s'est pas produit. Dans les circonstances [actuelles], où le Hamas est le plus grand parti dans les Territoires et où des gens comme Azmi Bishara, Raed Salah et Hanin Zoavi sont les bruyants porte-parole des Palestiniens, il y a aussi dans la population des rejetons sauvages. Mais la majeure partie du public israélien fait preuve d'une maturité étonnante. Il vote systématiquement pour des partis qui soutiennent l'égalité de droits des citoyens arabes d'Israël.

Cinquièmement, un sondage de l'association « Sikoui » [perspective, chance], qui n'est pas suspecte de tendances droitistes, a établi que « soixante pour cent des juifs pensent que la progression de l'égalité des citoyens arabes est dans l'intérêt de l'Etat ». De plus, « le manque d'égalité des Arabes d'Israël perturbe 53% de la population juive d'Israël », et « quarante pour cent des juifs sont prêts à payer un prix personnel pour parvenir à l'obtention de l'égalité des citoyens en Israël ». Oui, un prix personnel pour l'égalité, en raison d'un sentiment de partenariat. Je précise qu'il s'agit d'un sondage plus vaste, plus approfondi que le sondage réalisé par une association politique qui précise son but d'entrée de jeu.

Sixièmement, une enquête de l'institut de Jérusalem pour l'étude d'Israël, qui date seulement de l'an dernier, révèle que 48% des juifs d'Israël (contre 43%) sont partisans d'un « compromis global » qui inclurait une mobilisation étatique et citoyenne en vue de l'amélioration de la situation des Arabes d'Israël dans le cadre d'une « citoyenneté totale ». Mais cette enquête n'a bénéficié d'aucun gros titre dans la presse. Il s'agit d'une enquête bien plus sérieuse et beaucoup plus approfondie, dans l'équipe académique de laquelle siègent surtout des gens de gauche. Toutefois, pas des gens de gauche du genre qui caractérise Haaretz, mais de ceux qui veulent examiner, savoir, mettre au point des propositions-cadre pour améliorer la situation actuelle, qui en effet a besoin d'amélioration.

Septièmement, une étude qui s'étend sur plusieurs années révèle qu'il y a un lien entre la situation nationale et le soutien de l'égalité. En 1985, seuls 44% [de la population juive d'Israël] étaient favorables à l'égalité ; en 1999, ils étaient 73% ; en 2003, à l'apogée de l'Intifada, ils n'étaient que 47% ;  et 55% en 2007. Donc, ce n'est qu'à l'apogée de l'Intifada, en 2003, que s'est créée une situation unique où les partisans de l'égalité n'étaient pas la majorité. De plus, l'enquête montre que, quand il n'y a pas de manifestations d'hostilité découlant d'un conflit, le soutien de l'égalité citoyenne caractérise les citoyens d'Israël, davantage, bien davantage, qu'un quelconque soutien de l'apartheid.

Huitièmement, selon tous les indices raisonnables et sensés, les Arabes d'Israël bénéficient de droits citoyens plus élevés, bien plus élevés, que dans n'importe quel pays du Proche-Orient. Tout récemment, Arab News, un site arabe de premier plan, a mis en ligne un article d'Abdoulatif al-Milham, qui fait état de cette situation. Cet important article, qui tentait, entre autres, de briser le mensonge antisioniste et antisémite d'un Israël, Etat d'apartheid, a connu également une diffusion importante sur la chaîne généraliste arabe, deuxième en importance, « Al-‘Arabiya ». Mais qu'on ne s'inquiète pas : même si le monde vient à bénéficier, ici ou là, de lueurs de vérité, Haaretz aura vite fait de remettre les mensonges au centre de la scène. Il réfutera aussitôt la réalité à l'aide d'un sondage douteux, sur lequel le journal se jettera avec enthousiasme.

Neuvièmement, le terme « apartheid » a une signification dans le droit international. Sa définition figure dans le paragraphe 7 de la charte de la Cour pénale internationale :

« Meurtre ; Extermination ; Réduction en esclavage ; Déportation ou transfert forcé de population ; Emprisonnement […] ; […] … esclavage sexuel […] ; Disparitions [forcées de personnes] ; […] [Par crime d'apartheid on entend tous les crimes énumérés] commis dans le cadre d'un régime institutionnalisé d'oppression systématique et de domination d'un groupe racial sur tout autre groupe racial ou tous autres groupes raciaux et dans l'intention de maintenir ce régime. »

Aucun de ces actes ne se produit en Israël. Gideon Lévy le sait. Dans un Etat où des Arabes sont médecins, professeurs, juges, dans un Etat où ils votent et sont élus au Parlement, il n'y a pas d'apartheid. Il y a, comme dans tous les Etats démocratiques, des cas de discrimination qu'il faut combattre. La majorité de ceux qui ont répondu à l'enquête ne connaissent pas la définition donnée ci-dessus. Gideon Lévy et le journal Haaretz sont censés la connaître, mais ils ont préféré faire passer Israël pour un Etat d'apartheid.

Tels sont les faits, auxquels on peut ajouter d'autres sondages et d'autres études. Certes, on trouve des cas de discrimination, des expressions de racisme. Cela se produit dans tous les pays occidentaux. Cela se produit en Israël. Et il est dommage qu'il en soit ainsi. Si le journal Haaretz avait publié des faits véritables, il n'aurait pas mérité un mot de critique. Mais Haaretz a publié cette semaine l'une des plus grandes manipulations de l'histoire de la provocation à l'égard de l'Etat d'Israël. Il y a une forte majorité juive en faveur de l'égalité pour les Arabes. Et – ce qui n'est pas moins important – il y a des recherches qui montrent que la plupart des Arabes d'Israël sont favorables à l'intégration dans l'Etat d'Israël, alors même que cet Etat est défini comme juif et démocratique. Mais ces faits ne troublent pas ceux qui répandent la haine parmi nous. Baruch Marzel et Gideon Lévy ne sont pas des adversaires. Ils sont les deux faces d'une même pièce. L'un veut créer l'impression que les Arabes d'Israël sont une cinquième colonne. L'autre répand la calomnie que les Israéliens sont des racistes partisans de l'apartheid. Tous deux sont des semeurs de zizanie et d'hostilité entre les peuples.

La manchette de Haaretz, entrera au livre Guiness des Records. C'est à cause de ce genre de publications provocatrices, que les "gideonistes" et les « marzellistes » sont vainqueurs. Le mensonge est vainqueur, du fait que le journal Haaretz est la source principale d'information sur Israël dans le monde pour ceux dont la langue n'est pas l'arabe. L'enquête-mensonge a fait les gros titres. Aucune des autres enquêtes, beaucoup plus sérieuses, n'a eu un tel titre. Il ne nous reste donc qu'à exposer la vérité. Elle n'a aucune chance face à la provocation systématique de Haaretz. Mais il n'est pas question d'y renoncer.

 

Le but a été signalé d'avance

L'un des commanditaires de l'enquête est le professeur Amiram Goldblum, qui figure à la 95ème place de la liste des candidats à la Knesset du Meretz. Une plainte a été déposée contre Amiram Goldblum suite à son refus de rendre publique l'origine des fonds qui ont servi au financement des publicités pour sa campagne électorale. En fin de compte, par miracle, il a bénéficié d'un report de la procédure. Goldblum est membre du Comité public du Nouveau Fonds pour Israël. Or il se trouve que ce Fonds s'est hâté d'émettre des réserves à propos de cette enquête. Là encore, on comprend qu'il s'agit d'une calomnie. Au fil des ans, Goldblum est devenu de plus en plus extrémiste. Il a débuté sa carrière à « Shalom Akhshaw » [La Paix Maintenant], et ensuite, il a signé une pétition de soutien à la désobéissance. Dans le dernier rassemblement de la gauche, le même Goldblum a exprimé son découragement à propos du public israélien, et il a appelé à faire porter les efforts en direction du droit international. Ainsi, les choses deviennent limpides. Une partie des militants du camp des « éclairés » ont renoncé à l'influence par des voies démocratiques. Ils ont déjà décidé par avance que les Israéliens sont des racistes irrécupérables. Ils ont indiqué le but. Ils avaient simplement besoin du journal Haaretz et de Gideon Lévy pour transformer leurs idées pas tellement démocratiques en un sondage qui bénéficie d'un gros titre.

 

Ne dites pas gauche

Le soussigné séjourne ces jours-ci aux Etats-Unis, pour des conférences. Pratiquement pas de rencontre où l'on ne brandisse les articles de Haaretz comme « preuve » des méfaits incessants que commet Israël. Et donc, nous entendons dire, à de nombreuses reprises, que ces publications sont une « critique légitime » dans le cadre d'une presse libre, et qu'elles rappellent au monde qu'Israël est une démocratie. Il faut donc remettre les pendules à l'heure. Aucun de ceux qui brandissent ces articles ne le fait pour établir qu'en Israël il y a la liberté d'expression. Aucun d'entre eux n'est en faveur d'un accord juste et honnête de deux Etats pour deux peuples. Quiconque fait état de ce matériau le fait pour établir qu'Israël est méprisable et qu'il n'a pas droit à l'existence en tant qu'Etat national du peuple juif. Je réfute les mensonges. J'explique que l'Etat d'Israël n'est pas parfait. Mais seul un Etat démocratique permet à des publications provocatrices comme celles-ci de voir le jour. Cela ne fait aucun effet aux disciples de Gideon Lévy. Ils sont déjà persuadés qu'Israël est un monstre. Et surtout, il y a des centaines de milliers de gens qui ne sont ouverts qu'aux publications de l'industrie du mensonge. Ils ne sont pas ouverts aux faits.

Haaretz n'est pas le représentant de la gauche, car il y a gauche et gauche. Il y a une gauche qui veut la paix, les droits de l'homme et un Etat juif démocratique ; et il y a une gauche qui a fait de la diabolisation l'essence de son existence. Haaretz y occupe une place d'honneur. Parmi les dizaines d'enquêtes sur les positions des juifs en matière de droits des Arabes, Haaretz a choisi la plus marginale, la plus fallacieuse, et en a fait ses gros titres. Cela ne lui a pas suffi, il a pris la peine de déformer les résultats. Il ne s'agit pas d'une publication isolée : c'est la ligne. Dans un autre article de cette semaine, un des principaux rédacteurs du journal s'indigne du soutien d'Israël exprimé par Romney et Obama. Il affirme que c'est un « Etat dément » et le compare à des Etats sinistres dans le monde. Selon l'opinion de cet auteur, « ils auraient dû concourir à qui exprimerait la plus grande répugnance à l'égard d'Israël ». Un autre auteur en fait un monstre. Et un second se demande comment il est possible de ne pas en être horrifié. Bien entendu, ils diront que c'est une « critique » légitime. Il y a eu, à des époques sinistres, d'autres journaux qui expliquaient à leurs lecteurs pourquoi il fallait éprouver de la répugnance pour les juifs. La question est de savoir si des publications provocatrices de cette nature méritent le nom de « journalisme ».

Aujourd'hui nous savons comment fut créée l'image diabolisée du juif. Il fallut une campagne systématique de mensonges et de lavage de cerveaux. Un jour, le ministre de l'histoire traitera précisément de cette question : comment s'est créée l'image diabolique d'Israël. Il n'est pas besoin d'écrire pour un futur lointain. La droite antisémite l'a fait jadis pour les juifs. Aujourd'hui, c'est la gauche antisioniste qui le fait pour Israël. La différence entre elles, si ce n'était pas clair, s'efface progressivement.

 

Ben Dror Yemini

© Maariv

 

-------------------------------

 

[1] Voir, entre autres : Sondage : la majorité des Israéliens sont pour l'apartheid en Israël, Capjpo

[2] Traduction anglaise : « Baron of the Falsehood Industry.

 

 

--------------------------------

 

Original hébreu:

 

שקר האפרטהייד בן-דרור ימיני

עיתון "הארץ" עשה זאת שוב. הוא זנח את המאבק למען מדינה מתוקנת, לרעת המאבק לצורך הפיכת ישראל למפלצת * הפעם שבר העיתון שיא נוסף, כאשר פרסם כותרת ראשית שהופכת את רוב אזרחי ישראל לתומכים באפרטהייד * העלילה הזאת מופצת עכשיו בתקשורת העולמית

כותרת ראשית בעיתון "הארץ" בישרה השבוע ש"רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד". אם הדברים נכונים – מדובר בהתפתחות מדאיגה. אלא שהמידע שלהלן יבהיר שמדובר באחד השקרים הבוטים ביותר שפורסמו נגד מדינת ישראל בשנים האחרונות. וגדעון לוי, האחד והיחיד, נשלח למשימת הסברת הסקר לעולם הרחב (קוראים אותו יותר באנגלית מאשר בעברית). התוצאה היא שישראל איננה בדרך לדרום-אפריקה. היא כבר דרום-אפריקה. השקר כבר מכה גלים בעולם. הוא מתפשט כאש בשדה קוצים. וזה שורף. המטרה הושגה. זה לא פשוט להתמודד עם השקר הזה, שכבר זכה לתפוצה עולמית. אבל נדמה שאין מנוס מהמשימה הזאת. כך שנעניק לעובדות, רק לעובדות, את רשות הדיבור.

ראשית, גדעון לוי חתום הידיעה הראשית שבה כלולות תוצאות הסקר. ואותו גדעון לוי חתום גם על מאמר הפרשנות הנלווית. לוי היה מן הסתם אחוז התלהבות, עד כדי כך שהוא אפילו לא שם לב שהוא מסבך את עצמו בשקרים. לפי הסקר, 69% מהישראלים מתנגדים לזכויות הצבעה לפלסטינים אם יסופחו השטחים. נשמע מפחיד. אלא שרוב הישראלים אינם תומכים בסיפוח השטחים, מן הסתם, דווקא כדי להימנע ממדינה דו-לאומית או ממדינת אפרטהייד. אבל "הארץ" עשה מניפולציה מדהימה, ויצר כותרת על כך ש"רוב הישראלים תומכים באפרטהייד". זה בערך כמו סקר שמצביע על כך שרוב הנשים מתנגדות לאונס, אבל הן ינקטו באלימות כאשר זה חלילה יקרה. והכותרת של הסקר תהיה: "רוב הנשים תומכות באלימות".

שנית, לפי הסקר, 53% מהישראלים אינם מתנגדים לשכן ערבי. והנה, כאשר גדעון לוי עובר מדיווח להסתה גלויה, הוא כותב ש"הרוב לא רוצה שכנים ערבים". מתברר שגדעון לא מצליח לקרוא אפילו את לוי. נמשיך. לפי הסקר, 33% מהישראלים תומכים במניעת זכות ההצבעה של ערביי ישראל. זה נתון חמור בפני עצמו. אבל כאשר הדברים מגיעים ל"פרשנות", כותב לוי ש"הרוב לא רוצים בוחרים ערבים לכנסת". שוב, הפרשן לא קרא את העיתונאי, למרות שמדובר באותו אדם. מעניין אם האיש הזה מצליח לכתוב משפט אחד שכולל רק את האמת. היכן, לעזאזל, העורך? וכי אף אחד שם לא שם לב למה שהאיש הזה כותב? וכי לא היה שם עורך אחד שמסוגל לקרוא את ממצאי הסקר? מעניין מה זה מלמד על שאר פרסומי ההסתה של אותו כותב. אלא שהשקרים נועדו להעניק ללוי את ההצדקה לכתיבת המסקנה הפוליטית: אין אופציה של מדינה יהודית ודמוקרטית. בעבר כבר כתבתי שגדעון לוי הוא "ברון תעשיית השקרים". לוי מתעקש לספק עוד ועוד הוכחות.

שלישית, סקרים רבים במדינות מערביות מגלים שהוותיקים הלבנים אינם מתלהבים משכנים זרים. 42% מהצרפתים, למשל, חושבים שהנוכחות המוסלמית היא בגדר "איום", 68% חושבים שהמוסלמים אינם משתלבים, ו-61% מאשימים את המוסלמים עצמם בכישלון ההשתלבות. תוצאות דומות יש בכל מדינה בה התקיים סקר מהסוג הזה. זה לא הופך את כל האירופים לגזענים. זה מצביע על חששות. לא תמיד מוצדקים. ההבדל בין ישראל למדינות מערב אחרות היא שישראל מצויה בתוככי עימות. הישראלים מתמודדים מול גלים של הסתה מוסלמית. ולמרות זאת, רוב הישראלים אינם מתנגדים לשכן ערבי, ותומכים בזכויות פוליטיות של הערבים, גם לפי תוצאות הסקר המעוות. זו תעודת כבוד לישראלים.

רביעית, לפי הסקר, 47% מהישראלים תומכים בטרנספר. מעניין. עד כה התמודדה בישראל רק מפלגה אחת שתמכה בטרנספר, ובתנאי שיהיה בהסכמה. אותה מפלגה זכתה בשלושה מנדטים בלבד. האם ידו של העורך לא רעדה? האם אינו מכיר את הנתונים? נכון להיום, אין אף מפלגה בישראל שתומכת באפרטהייד. באחת ממפלגות הימין, שזכתה בשלושה מנדטים, יש אדם אחד שהצליח להיבחר למרות שהמשנה שלו היא הדבר הקרוב ביותר לכהניזם. הוא אולי היחידי שאפשר לומר עליו שהוא מצוי בתחום התמיכה באפרטהייד. אחד בלבד מתוך 120. לפי "הארץ", מפלגת טרנספר-אפרטהייד הייתה אמורה לזכות ברוב. זה לא קרה. בנסיבות שבהן החמאס הוא המפלגה הגדולה ביותר בשטחים וטיפוסים כמו עזמי בשארה, ראאד סלאח וחנין זועבי הם הדוברים הצווחניים של הפלסטינים – יש בציבור היהודי גם גידולי פרא. צריך להיאבק בהם. אבל רוב הציבור הישראלי מגלה בגרות מדהימה. הוא בוחר באופן עקבי במפלגות שתומכות בשוויון אזרחי לערביי ישראל.

רביעית, סקר של עמותת "סיכוי", שאיננה חשודה בנטיות ימניות, מצא ש"שישים אחוז מהיהודים סבורים שקידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה". בנוסף, "חוסר השוויון של ערביי ישראל מפריע ל-53% מהאוכלוסייה היהודית בישראל", ו"ארבעים אחוז מהיהודים מוכנים לשלם מחיר אישי לצורך השגת המטרה של השגת שוויון אזרחי בישראל". כן, מחיר אישי למען שוויון, מתוך תחושה של שותפות. שוב, מדובר בסקר מקיף יותר ועמוק יותר מהסקר המוזמן של עמותה פוליטית שסימנה מראש את המטרה.

חמישית, סקר של מכון ירושלים לחקר ישראל, רק משנה שעברה, מצא ש-48% מיהודי ישראל תומכים (לעומת 43% מתנגדים) ב"עסקת חבילה" שכוללת התגייסות ממלכתית ואזרחית לשיפור מצבם של ערביי ישראל במסגרת "אזרחות מכלילה". אבל הסקר הזה לא זכה לשום כותרת ראשית. מדובר בסקר הרבה יותר רציני והרבה יותר עמוק, שבצוות האקדמי שלו ישבו בעיקר אנשי שמאל. אבל לא אנשי שמאל מהסוג שמאפיין את "הארץ", אלא כאלה שרצו לבדוק, לדעת, להעלות הצעת מסגרת לשיפור המצב הקיים, שאכן מחייב שיפור.

שישית, סקר רב-שנתי מגלה שיש קשר בין המצב המדיני לבין התמיכה בשוויון. בשנת 1985 תמכו רק44%% בשוויון, בשנת 1999 תמכו 73% בשוויון, בשנת 2003, בשיא האינתיפאדה, תמכו רק47% בשוויון, ובשנת 2007 תמכו 55% בשוויון. כלומר, רק בשיא האינתיפאדה, בשנת 2003, היה מצב חד-פעמי שבו לא היה רוב לתומכי השוויון. ובנוסף, הסקר מצביע על כך שללא גילויי עוינות הנובעים מהסכסוך – התמיכה בשוויון אזרחי מאפיינת את אזרחי ישראל יותר, הרבה יותר, מכל תמיכה באפרטהייד.

שביעית, ערביי ישראל, לפי כל מדד שפוי והגיוני, נהנים מזכויות אזרחיות גבוהות יותר, הרבה יותר, מאשר בכל מדינה במזרח התיכון. רק לאחרונה פרסם אתר ערבי מוביל, Arab News, מאמר של עבדולטיף אל-מילחם, שמציג את המציאות הזאת. המאמר החשוב, שמנסה, בין השאר, לשבור את השקר האנטי-ציוני והאנטישמי על ישראל כמדינת אפרטהייד זכה לפרסום בולט גם בערוץ הכלל ערבי השני בגודלו, "אל-ערבייה". אבל אל דאגה. גם אם העולם יזכה פה ושם להבלחות של אמת, "הארץ" כבר ידאג להחזרת השקרים אל מרכז הבמה. הוא כבר יפריך את המציאות בסיועו של סקר מפוקפק, שהעיתון התנפל עליו כמוצא שלל רב.

שמינית, למילה "אפרטהייד" יש משמעות בדין הבינלאומי. ההגדרה מופיעה בסעיף 7 של חוקת בית הדין הבינלאומי הפלילי: "פשע בלתי אנושי של רצח, השמדה, שעבוד, הגליה, כליאה, שעבוד מיני, העלמה, כאשר אלה מבוצעים בהקשר של משטר ממוסד של דיכוי שיטתי ושליטה של קבוצת גזעית אחת על קבוצה גזעית אחרת, מתוך כוונה להתמיד במשטר כזה". שום דבר מאלה לא מתקיים בישראל. גדעון לוי יודע את זה. במדינה שבה ערבים משמשים כרופאים, כמרצים, כשופטים, במדינה בה הם בוחרים ונבחרים לבית המחוקקים – אין אפרטהייד. יש תופעות של אפליה, שצריך להיאבק נגדה, כפי שיש בכל מדינה דמוקרטית. רוב אלה שענו לשאלות הסקר אינם מכירים את ההגדרה. גדעון לוי ועיתון "הארץ" אמורים להכיר אותה. אבל הם בחרו להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד.

אלה העובדות. אפשר להוסיף עוד סקרים ועוד מחקרים. אכן, יש גם גילויים של אפליה. יש ביטויים של גזענות. כך בכל מדינות המערב. כך בישראל. וחבל שכך. לו היה עיתון "הארץ" מפרסם ממצאי אמת – הוא לא היה ראוי למילה אחת של ביקורת. אלא ש"הארץ" פרסם השבוע את אחת המניפולציות הגדולות ביותר בתולדות ההסתה נגד מדינת ישראל. יש רוב יהודי מוצק התומך בשוויון אזרחי לערבים. ולא פחות חשוב, יש סקרים שמצביעים על כך שרוב ערביי ישראל תומכים בהשתלבות במדינת ישראל, גם כאשר זו מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל העובדות הללו לא יבלבלו את מטפחי השנאה בתוכנו. ברוך מרזל וגדעון לוי אינם יריבים. הם שני צדדים של אותו מטבע. האחד מנסה ליצור את הרושם שערביי ישראל הם גיס חמישי. השני מטפח את העלילה שהישראלים הם גזענים תומכי אפרטהייד. שניהם מחרחרי מדון ואיבה בין העמים.

הכותרת של "הארץ" תיכנס לספר השיאים של גינס. בגלל פרסומי הסתה שכאלה הגדעונים והמרזלים מנצחים. השקר מנצח. משום שעיתון "הארץ" הוא המקור המרכזי בעולם למידע על ישראל, לאלה ששפתם אינה עברית. הסקר-שקר זכה לכותרת ראשית. אף אחד מהמחקרים האחרים, הרציניים הרבה יותר, לא זכה לכותרת דומה. כך שכל מה שנותר לנו הוא להציג את האמת. אין לה סיכוי מול ההסתה השיטתית של "הארץ". אבל אסור לוותר עליה.

 

המטרה סומנה מראש

אחד ממזמיני הסקר הוא פרופ' עמירם גולדבלום, שהוצב במקום ה-95 ברשימת מרצ לכנסת. נגד גולדבלום הוגש כתב אישום בעקבות סירובו לפרסם את מקור הכספים ששימשו למימון מודעות במערכת הבחירות. בסופו של דבר, במעשה פלאים, הואזכה לעיכוב הליכים. גולדבלום הוא חבר במועצה הציבורית של הקרן החדשה, אלא שהקרן עצמה מיהרה להסתייג מהסקר. אפילו שם מבינים שמדובר בעלילה. עם השנים הפך גולדבלום ליותר ויותר קיצוני. הוא התחיל את דרכו ב"שלום עכשיו", ובהמשך חתם על עצומת תמיכה בסרבנות. בכנס השמאל האחרון הביע אותו גולדבלום ייאוש מהציבור הישראלי, וקרא להפנות את המאמצים לכיוון הדין הבינלאומי. כך שהתמונה מתבהרת. חלק מפעילי מחנה ה"נאורים" ויתרו על השפעה בדרכים דמוקרטיות. הם כבר קבעו מראש שהישראלים הם גזענים חסרי תקנה. הם סימנו את המטרה. הם רק היו זקוקים לעיתון "הארץ" ולגדעון לוי כדי להפוך את הדעות הלא כל כך דמוקרטיות שלהם לסקר שזוכה לכותרת ראשית.

 

אל תגידו שמאל

הח"מ שוהה בימים אלה בארה"ב, גם לצורך הרצאות. אין כמעט מפגש ללא נפנוף במאמרים מתוצרת "הארץ" כ"הוכחה" לפשעים ללא הפסקה שמבצעת ישראל. ובכן, פעמים רבות אנחנו שומעים שהפרסומים הללו הם "ביקורת לגיטימית" במסגרת עיתונות חופשית והם מזכירים לעולם שישראל היא דמוקרטיה. כך שכדאי להעמיד דברים על דיוקם. אף אחד מהמנפנפים איננו מציג את המאמרים הללו כדי להבהיר שבישראל יש חופש ביטוי. אף אחד מהם אינו תומך בהסדר צודק והוגן, של שתי מדינות לשני עמים. כל מי שמניף את החומרים הללו משתמש בהם כדי להוכיח שישראל היא ישות מרושעת, ואין לה זכות קיום כמדינת הלאום של העם היהודי. אני מפריך את השקרים. אני מסביר שמדינת ישראל אינה מושלמת. אבל רק מדינה דמוקרטית מאפשרת לפרסומי הסתה כאלה לראות אור. זה לא משפיע על חסידי גדעון לוי. הם כבר בטוחים שישראל היא מפלצת. ובעיקר, יש מאות אלפים שחשופים רק לפרסומי תעשיית השקרים. הם אינם חשופים לעובדות.

"הארץ" איננו נציג השמאל. משום שיש שמאל ויש שמאל. יש שמאל שרוצה שלום, זכויות אדם ומדינה יהודית ודמוקרטית, ויש שמאל שהפך את הדמוניזציה למהות קיומו. "הארץ" תופס שם מקום של כבוד. מבין עשרה מחקרים על עמדות היהודים בנוגע לזכויות הערבים בחר "הארץ" בשולי ביותר, במופרך ביותר, והפך אותו לכותרת ראשית. זה לא הספיק לו. הוא גם טרח לסלף את תוצאות הסקר. זה לא פרסום בודד. זה הקו. במאמר אחר השבוע זעם כותב מרכזי של העיתון על התמיכה שהביעו רומני ואובמה בישראל. הוא טען שזו "מדינה מטורפת", והשווה אותה למדינות החשוכות בעולם. לדידו של אותו כותב היו צריכים השניים, בעצם, "להתחרות על מידת התיעוב כלפי ישראל". כותב אחד יוצר מפלצת. והשני אינו מבין איך זה שמישהו מעז שלא לתעב אותה. הם כמובן יטענו שזו "ביקורת" לגיטימית. היו עוד עיתונים, בימים אפלים, שהסבירו לקוראים מדוע צריך לתעב את היהודים. השאלה היא רק, האם לפרסומי הסתה מהסוג הזה אפשר לקרוא "עיתונות".

היום אנחנו כבר יודעים כיצד נוצרה דמותו הדמונית של היהודי. היה צורך במסע שיטתי של שקרים ושטיפת מוח. יום אחד יעסוק שר ההיסטוריה בדיוק באותה שאלה: כיצד נוצרה דמותה הדמונית של ישראל. אין צורך לחכות לעתיד הרחוק. פעם עשה את זה הימין האנטישמי ליהודים. היום עושה את זה השמאל האנטי-ציוני לישראל. ההבדל ביניהם, אם זה לא היה ברור, הולך ונמחק.